רני רהב מאבד שליטה

רהב הוא איש העולם הישן שהולך ומתפרק. לא סתם הוא ביקש לסגור את פייסבוק

מי שראה את התוכנית "פגוש את העיתונות" ביום שבת בערוץ 2, בה התקיים דיון על פרשת הזמר והקטינות, שמע בוודאי את רני רהב אומר, וחוזר ואומר, שהיה צריך לסגור את פייסבוק לכמה ימים כדי למנוע את חרושת השמועות על הפרשה.

אפשר להתייחס לדברים של רני רהב על כך שצריך לסגור את פייסבוק כבדיחה ואת המופע שלו בתוכנית לראות כקומדיה. ובכך לצרף אותה לבדיחות אחרות בנושא האינטרנט, לדוגמה האמירה המיתולוגית של רזי ברקאי ב-1996 שביקש מהמפיקה של תוכנית הבוקר בגלי צה"ל להשיג את "האחראי על האינטרנט" בכדי לראיין אותו, או מהצד השני - של פשוטת העם לימור מ"רק בישראל" שהתייחסה לאינטרנט כאל "אינטרטנט".

אלו בדיחות. אבל הסתכלות רחבה תגלה את הדרמה, או הטרגדיה, שחבויה באמירה של רני רהב. רהב היחצ"ן הוא תוצר של שיטה כלכלית וחברתית, אשר בה הוא עלה והצליח. זו שיטה של סימביוזה בין עסקים וגופי תקשורת שהשתתפו במאמץ מתמשך להלבין את המבנה הכלכלי המקומי – טייקונים ששולטים בחלקים נרחבים של המשק עם כסף שלא שלהם, בעלי הון שהפכו לסלבס המופיעים בחגיגות מתמשכות של הון ושלטון, המונים שרואים בהערצה את העושר ומקווים לזכות באור הקורן מהם, ובעלי תפקידים מיוחדים אשר מקבלים המון כסף בכדי למנוע את הקרעים שדרכם אפשר יהיה לראות שלא הכל טוב.

רני רהב
רני רהבניר קידר

ורהב הוא אחד מהם – בעזרת מערך משומן מאוד של פקידים ויחצ"נים הוא קשר את הקשרים בין בעלי ההון והעסקים הגדולים במשק לגופי התקשורת. בשיחת טלפון אחת לעורך של עיתון או אתר מוביל הוא הצליח למנוע פרסומים לא נעימים או דימויים שייפגעו בלקוחות שלו, תוך שליטה על המידע אותו הוא סיפק בהתאם למידת הנכונות של גופי התקשורת שקיבלו את דבריו.

טלפון קטן פה לעורך, צ'ופר גדול שם לעיתונאי, מדי פעם לצאת בעצמו לתקשורת ולנזוף בשלי יחימוביץ או ביושבי האוהלים בשדרה על שאלו מעיזים למחות על עוולות חברתיות – והמטרה שלו לאפר באיפור כבד את העולם מושגת.

זה היה לו קל. זהו עולם של תקשורת המונים ממוסדת וקטנה כמו בישראל, שבה יש מספר גופים מועט ששולט על המידע והפצתו. זהו עולם שבו מידע שלא אמור להגיע להמונים לא מגיע, כי הסימביוזה לא נותנת אפשרות לדליפה. זהו עולם שבו תקשורת ההמונים היא בעצם המונים אנונימיים שמקבלים את מה שהמעטים, ששולטים בתקשורת, רוצים שהם יקבלו.

רני רהב הוא יותר מעוד יחצ"ן מסיבות. הוא הביטוי של הסימביוזה של ההון ועיתון. הוא ושכמותו הם המביאים והמוציאים של מידע ותדמיות אשר משתקפות בעמודי העיתונים ובזוהר הטלוויזיוני. אך שלא כמו יועצי תקשורת אחרים שהזינו את השיטה ונבנו ממנה, הוא יותר מכולם הפך להיות דמותה של השיטה – במקצועו, באורחות חייו, בדמותו הציבורית, במופעיו השונים שבהן הגן על הסדר החברתי.

עכשיו העולם הזה מתפרק. אי אפשר להצביע על נקודת התחלה להתפרקות. אולי זה היה ביום שהומצא האינטרנט, אולי ביום שפייסבוק הפכה לשירות להמונים, אולי במחאה של 2011. אבל העולם הזה מתפרק. השיטה כבר נחשפה – עם פשיטות הרגל של הטייקונים, עם חיסול הגזל של חברות הסלולר, עם התודעה המעמדית המתגבשת של "ההמונים האנונימיים", או עם ההשקה של רשת קופיקס שחשפה את ערוותן של רשתות בתי הקפה – זו שהצליחה להוציא שוב את רני רהב משלוותו בתור היחצ"ן של רולדין.

למעשה, רני רהב הרגיש כבר בשנה האחרונה שהעולם החדש הולך וסוגר עליו ולכן עשה כמה מהלכים מעניינים. בעיקר עבר לחזית - לא החזית שהוא היה רגיל אליה כמתווך בין ההון לתקשורת, אלא מתווך בין ההון להמון. רואים זאת בכך שהוא השתלב כשופט ב"כוכב הבא" שהיא תוכנית הדגל של הזכיינית הפופולרית ביותר בפריים-טיים. ותוכנית עתירת רייטינג כזאת היא הכלי הטוב ביותר להגיע למקסימום המונים בצורה הכי ישירה. ביטוי מושלם של "תקשורת המונים".

אך הסדר החברתי שמבסס את תפקידו הציבורי מתפרק בחזיתות רבות, והעולם הישן של רני רהב מתערער – היכולת לשלוט במידע נשמטת לו מהידיים. האינטרנט בכלל ופייסבוק בפרט הם לגביו גורמים שמשבשים את עולמו, גם אם הוא שותף בעל כורחו בהם (בשנים האחרונות הוא האיץ את מעורבותו ברשתות החברתיות, עם חשבון טוויטר פעיל ודף פייסבוק שגם דרכם הוא מנסה ליצור תקשורת בלתי אמצעית עם "ההמונים").

כי במקום העולם הזה של תקשורת המונים חד כיוונית – מהמעט השליט להמונים האנונימיים – ישנה תקשורת חדשה שבה לרני אין שליטה. זוהי תקשורת של ההמונים במקום תקשורת המונים. זוהי תקשורת של זרימת מידע ללא הפרעות במקום תקשורת של בעלי מידע וחסרי מידע. זוהי תקשורת שבה שום חוק צנזורה אינו חל עליה באופן אפקטיבי (ובספק אם אי פעם יהיה חוק כזה), במקום תקשורת שבה כל העורכים נעמדים דום למול צו איסור פרסום.

לכן כשרני רהב אומר ואולי גם דורש בתמימות לסגור את הפייסבוק ל-48 שעות, הוא לא מבטא בורות אשר עשויה להעלות גיחוך מסוים, אלא הוא מבטא חרדה אמיתית מעולם תקשורתי חדש שאין לו שליטה עליו, ובספק אם יהיה לסדר החברתי שהוא מייצג דריסת רגל בו. בעודו קם בבוקר ומצדיע כל יום לחוק ולמשטרה, קרי לשומרי הסף של הסדר הישן, הוא מסתכל על העתיד ונבהל. מבחינתו, את הדבר הזה - שכל אחד הופך להיות כלי תקשורת ללא מעצורים, ללא רגולציה, ללא צווי איסור פרסום, מידע שמועבר מכל אחד לכל אחד וצורות תקשורת חדשות -  יש לעצור, עד שהעתיד יעבור והעולם יחזור לסורו.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר