הציבור צריך לומר תודה לנוחי דנקנר - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הציבור צריך לומר תודה לנוחי דנקנר

אך לא מהסיבות שמנו ראשי הערים, אלא בזכות חשיפת המחלה הקשה של העיתונות

6תגובות

בשבוע שעבר התאספו כמה ראשי רשויות בישראל במטרה לתמוך בבעל השליטה באי.די.בי. "התושבים שלנו הם אנשים שיודעים לומר תודה, אנחנו פה כדי להוקיר את נוחי דנקנר", אמר שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי.

בוחבוט וחבריו צודקים - עם ישראל אכן צריך להגיד תודה לדנקנר, אבל לא מהסיבות שמנו ראשי הערים. דנקנר הוא אחד האחראים העיקריים לחשיפת המחלה הקשה שממנה סובלת העיתונות בישראל.

מאז ומעולם בחרו חלק מהעיתונים את האג'נדות שלהם בהתאם לצרכים המסחריים של בעלי הבית, ולא מתוך מחוייבות חסרת פניות לציבור הקוראים. הרצון בקרב העיתונים המסורתיים להוביל שינוי של המצב הקיים, גם אם שינוי זה הוא לטובת הציבור, מעולם לא היה גבוה. ואולם עד 2011, מעטים העיזו לחשוף את ניגוד העיניינים המובנה שקיים בין העיתונות רחבת התפוצה לציבור הקוראים שלה. נשמתם החולה של חלק מהעיתונים נשמרה כסוד של יודעי ח"ן ונחשפה רק במקרי קיצון בודדים, כשהדברים הגיעו לבתי משפט.

אלא שבקיץ 2011, עוד לפני פרוץ גל המחאה, החלה התפנית. ביוני 2011 רכש דנקנר את השליטה ב"מעריב". צרותיו העתידיות כבר החלו לבצבץ, והוא קיווה שיוכל להתמודד מול ועדת הריכוזיות באמצעות השפעה על דעת הקהל. אמנם הוא התעטף בכסות של "שמירה על הדמוקרטיה", אך כוונותיו היו כה ברורות, שלא ניתן היה להסתירן - דנקנר נכנס לעולם העיתונות כדי לקדם את עסקיו ואת שליטתו בהם. לראיה, העורך הראשי שהוא מינה, ניר חפץ, ניצב כיום לצידו בדיונים בבית המשפט סביב הדרישה לקחת לשלול ממנו את השליטה באי.די.בי.

נוחי דנקנר
מיכל פתאל

ברגע שנכנס דנקנר לעולם העיתונות, "מעריב" נהפך לכלי, ודנקנר נהפך לבעיה כלל משקית. בהמשך של אותו קיץ, כשדנקנר אירח בחתונת בתו את בכירי "ידיעות אחרונות" כולל המו"ל נוני מוזס, נחשפה גם הברית האופרטוניסטית שהתקיימה בין השניים - שבאה לידי ביטוי בסיקור הסלחני שלו זוכה כיום דנקנר ב"ידיעות אחרונות".

באותו קיץ קיבל הציבור עוד הוכחה לכך שהעיתונות הממסדית לא ממהרת לקחת על עצמה תפקיד ציבורי. לאחר שנים רבות שבהן התעלמה העיתונות הנפוצה מהבעיות שבאמת מטרידות את קוראיה מאסו הקוראים בקהות החושים שקידמה התקשורת ויזמו בלעדיה את מחאת הקיץ.

רק עיתונים מעטים ניתחו את בעיית יוקר המחיה לפני שזו התפוצצה בפניה של התקשורת בקיץ 2011. שני העיתונים הגדולים הונעו באותה תקופה מיחסם לראש הממשלה - האחד נגדו והשני בעדו. הטלוויזיה מעולם לא הובילה שינויים מסוג זה, אלא רק הצטרפה כשלא היתה לה ברירה. הרבה אינטרסים נשמרו על ידי העיתונות, אך לא בהכרח אלה של הקוראים והצופים.

ההמלצות שגיבשו חוקרי מרכז המחקר והמידע של הכנסת ראויות לבחינה מעמיקה של המחוקקים, אבל מהלכים אלה לא יצאו לפועל אם השינוי התודעתי של אזרחי ישראל לא יימשך.

שינוי לא יהיה קל ומהיר, שכן גופי המדיה המרכזיים ינסו לטרפד אותו בכל כוחם. מי שיכולים להניע את השינוי הם רק הקוראים בעצמם בעזרת הרשתות החברתיות והעיתונות האלטרנטיבית, שאינה מקושרת ישירות למי שיפסיד מהשינוי זה.

גורלן של ההמלצות האלה תלוי באומץ של חברי הכנסת לעמוד אל מול הכוחות החזקים ביותר במשק. ואולם כשבמשרד האוצר יושב שר שרכב לתפקידו הנוכחי על כתפי אלה הצפויים להיפגע מחקיקה זו - הסיכוי לטיפול אמיתי בבעיה הוא לא גבוה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם