העיתונות החדשה: "להעניק מידע שכלי תקשורת המוני היה מהסס לתת בשל הנסיבות הכלכליות" - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיתונות החדשה: "להעניק מידע שכלי תקשורת המוני היה מהסס לתת בשל הנסיבות הכלכליות"

שורה של בלוגים וגופי תקשורת דיגיטליים שצצו בשנים האחרונות כבר לא בונים מודל עסקי מבוסס פרסום ■ קרנות ואנשים פרטיים מממנים קבוצות של עיתונאים המקדמים אג'נדות, וממלאים את החלל שהותירה העיתונות המסורתית

3תגובות

השבר הגדול של העיתונות המסורתית בעולם נוכח התכווצות ההכנסות מפרסום ותפוצה, אילץ את גופי התוכן להעמיד חומות של תשלום, ולנסות להרגיל את הקוראים לשלם עבור תוכן דיגיטלי. ואולם במקביל, מתפתחת מגמה הפוכה: פריחה של גופי תוכן מקצועיים שמפיצים תכנים בחינם בזירה הדיגיטלית. גופים אלה מנסים להיכנס לנישות מהן יצאה העיתונות המסורתית.

אלא שהגופים האלה, בשונה ממערכות התקשורת הוותיקות, לא מקדישים תשומת לב רבה מדי לשורת ההכנסות. הם לא נאלצים לבצע חישובים סבוכים באקסלים של, למשל, הירידה הצפויה בהכנסות מפרסום בשל ירידת בטראפיק, עם המעבר לחומת תשלום. אצלם שורת הכנסות כמעט בטוחה - מאחורי גוף התקשורת עומד מממן ‏(ספונסר‏) בעל כיסים עמוקים, שרואה חשיבות באחזקת אמצעי התקשורת האינטרנטי.

המטרה של בעל ההון, או קרן התרומות, היא לא רק ליצור עיתונות - אלא להשפיע על האזרחים, לרתום אותם לרעיון ולקבוע סדר יום ציבורי. האתר הבולט ביותר בתחום זה הוא פרופובליקה, אתר תחקירים שהוקם ב–2006 על ידי קרן משפחת סנדלר ומעסיק עשרות עיתונאים, וכבר זכה בשני פרסי פוליצר על תחקירים שונים. אתר אחר, שהתפרסם רק באחרונה, הוא "אינסייד קליימט", שממומן על ידי קרנות צדקה וזכה באחרונה בפוליצר עקב תחקיר על דליפת נפט. אתרים עיתונאיים אחרים בעולם ממומנים על ידי מכוני מחקר בעלי אג'נדות.

בישראל יש בשנה האחרונה פריחה בתחום. עוד ועוד אתרי חדשות, דעות ותחקירים קמים, כשמאחוריהם עומדת קרן עשירה עם אג'נדות ברורות, או בעל הון דעתן שמעוניין להשפיע על הגולשים. בין האתרים האלה אפשר למנות את "61", שממומן על ידי עמותה ונועד "לעשות סדר בבליל הספינים וההטעיות המציפים את כלי התקשורת"; אתר "אלכסון", בעריכתו של עורך "הארץ" לשעבר, דב אלפון, שמציג מאמרים בתחום התרבות והמדע וממומן על ידי עמותת מגדלור של יעקב בורק; אתר "אל מוניטור", ובגירסה הישראלית "ישראל פולס"; ועוד רבים, קטנים כגדולים.

חלק מהאתרים, שמופעלים בעלויות נמוכות של עשרות אלפי דולרים בשנה, משלמים שכר הולם לעיתונאים - בדרך כלל כאלה שנפלטו ממערכות התקשורת הוותיקות. התכנים שלהם לא נמצאים במיינסטרים של הסיקור התקשורתי המסורתי, אך נהנים מהזנב הארוך של חובבי התוכן, ומאלפי חברים ועוקבים ברשתות החברתיות. הנה כמה מהאתרים הבולטים בתחום.

בלוג 61
מסך

אלכסון: "להרחיב את הדעת ולעורר מחשבה"

בשונה מאתרי התוכן שממומנים על ידי תרומות, שחלקם הגדול הוקם במטרה להשפיע על סדר היום בתחומים פוליטיים, ביטחוניים או חברתיים־כלכליים, באתר אלכסון מגדירים אחרת את היעדים - לתרום לתרבות הישראלית. מאחורי המיזם עומד יעקב בורק, יזם בתחום ההון סיכון וסופר, שכתב בעבר ב"הארץ". בורק הקים את עמותת מגדלור שמממנת את פעילות האתר. "הוא ראה את אלכסון כהזדמנות להרחיב את הדעת ולעורר מחשבה, לשפר את רמת האינטרנט העברי", אומר אלפון. "כמו רבים אחרים, הוא די מזועזע מהאלימות והרדידות באינטרנט הישראלי, והקים משהו כדי לשפר את רמתו".

התכנים עולים בגרסה אינטרנטית בלבד, ואין כל כוונה לגבות עבורם כסף. האתר מעסיק כותבים, מתרגמים וצלמים בשכר, וכן מקיים שיתופי פעולה עם גופי תוכן מקבילים מהעולם. "המודל של עמותה שמממנת אתר שמעסיק עיתונאים ומשלם לכותבים, כבר קיים בעולם. אתר כזה יכול להימנע מאמצעי ההכנסה האחרים הידועים באינטרנט - בראש ובראשונה הבאנרים הקופצים והמטרידים", אומר אלפון.

"אנו לא עוסקים בנושאים פוליטיים לגמרי באופן מודע", הוא מסביר. "יש פשוט המון אתרים בישראל בגזרת הנון־פרופיט, שחרתו על דגלם נושאים כמו זכויות אזרח וזכויות מיעוטים, או הנעת תהליך השלום. בשביל זה לא צריך אותנו. מבחינת רבות, גם העיתונות עוסקת בזה.

"אני לא מאלה שטוענים שהעיתונות הפסיקה לגמרי לתפקד, ויש צורך שהאינטרנט יבוא להציל אותה. זה יהיה יהיר ומגוחך. אין לנו את האמצעים וזו לא הכוונה. אבל אנחנו תורמים בפורמט שבחרנו לקדם נושאים שחשובים לנו. יש לנו גם מודל של כתבות ומאמרים ארוכים מאוד - לפעמים 12 אלף מלה. זה מאפשר להעניק לקהל אינטליגנטי, ואני מקווה שגם אינטלקטואלי, מידע שכלי תקשורת המוני היה מהסס להביא בגלל הנסיבות הכלכליות".

אלפון מאמין שבשלב זה העיתונות הוותיקה עדיין חיונית. לדבריו, "הנוסחאות של הפרדת מערכת מהמינהלה, של מפרסמים שלא יודעים מה יהיה ליד המודעה, של דסקים מסודרים עם עורכי תחקירים עם ידע מצטבר עצום עם עיתונאים בכל הגילים - הנוסחה הזו עבדה והביאה בישראל ובעולם להישגים תקשורתיים מדהימים. זה יהיה חבל מאוד אם נגלה שלא מצאנו מודל הכנסה מתאים לעיתונות, ופתאום נצטרך לעשות משהו ניסיוני של עיתונות שממומנת על ידי תורמים - שזה מודל שעדיין לא נוסה. גם במודל הזה עלולות להתגלות בעיות. חבל לזרוק לפח 200 שנה של עבודה לפי כללים אתיים ברורים".

61: "מחלקת תחקירים במיקור חוץ"

אתר 61 הוקם בכלל כפרויקט זמני, לקראת הבחירות האחרונות - לפני כחצי שנה. "זה היה אמור להיות פרויקט קצר מועד, אבל הוא צבר הרבה עוקבים והחלטנו להמשיך אותו", אומר העורך הראשי יונתן לוי, לשעבר עיתונאי ב"במחנה" וב"ידיעות אחרונות". "הרעיון היה שיש המון דיסאינפורמציה וספינים סביב הבחירות, והשיח מבוסס על אמוציות ומגובה מעט מאוד בבדיקת נתונים. רצינו להכניס קצת סדר לדברים. שאנשים יבינו מה עומד מאחורי מה שהם מרגישים".

מאחורי המאמרים והכתבות באתר עומדת אג'נדה ברורה מאוד של עורכיו. "יש לנו השקפת עולם שהיא די ברורה, אבל היא לא מפלגתית. מתוך השקפת העולם שלנו, אנו בוחרים את הסיפורים ואת זוויות הטיפול. הגשנו למשל שבע הצעות חלופיות לתקציב שהציג שר האוצר, יאיר לפיד", אומר לוי.

הפרויקט ממומן על ידי מכון המחקר מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה, שבעצמו מקבל תרומות מאנשים פרטיים ומקרנות. לדברי לוי, "הפרויקט מבוסס על המודל האמריקאי של אתרים שהוקמו בארה"ב, כמו CAP ו–Think progress. אלה אתרים שהוקמו על ידי מכוני מחקר, הנגישו מידע לציבור ונתנו גיבוי לבחירת אובמה לנשיא".

עם הקמת האתר, הוא כלל צוות של כלכלנים ובודקי עובדות, וכיום הוא כולל שני עובדים בלבד - לוי ואיש הקריאייטיב עידו ארזי, שאחראי על הפוסטרים היצירתיים. "בפועל אנו מחלקת תחקירים במיקור חוץ", הוא אומר. "זה דבר שהיה קיים בעיתונות והם אמורים לעשות את זה - לבדוק עובדות ולהנגיש אותן. עם צמצום כוח האדם, אנחנו נאלצים לעשות זאת".

העובדה שמאחורי המידע שהוא מגיש מסתתרת השקפת עולם ברורה, לא מבהילה את לוי. "זה די ברור שלכל כלי תקשורת יש השקפת עולם די ברורה. האג'נדה שלנו היא לא כסף ואינטרסים, אלא אידיאולוגיה - וזה בסדר", הוא אומר. ועדיין, המדד להצלחה מבחינתו הוא סיפורים שנחשפו ב–61 והגיעו לתקשורת המסורתית. "הפוסט הכי נצפה הגיע ל–700 אלף איש. זה היה פוסט שמשווה נתונים על ממדי העוני בישראל להוצאות בית ראש ממשלה. אבל כל פוסט מגיע ל–100–150 אלף איש", אומר לוי.

הבלוגים "אלכסון" ו-"61"

מגפון: "תחושת שליחות ליצור עיתונות בלי הטיה"

"מגפון" הוא לכאורה החלום הנוסטלגי של עיתונות איכותית - כזו שנשלטת על ידי העיתונאים עצמם, ולא על ידי בעלי הון או מו"לים בעלי אינטרסים. האתר הוקם ב–2011 על ידי קבוצה של 60–70 עיתונאים או עיתונאים לשעבר בעלי ותק רב, שהשקיעו כל אחד כ–1,000 שקל.

העורך הראשי, שנבחר לשנתיים על ידי החברים, הוא טובי פולק, לשעבר בכיר בעיתונים כמו "מעריב" ומחזיק בחברה המספקת שירותי תוכן. "אנשים כמוני שעזבו את המערכות, חיפשו פלטפורמה. הם אולי מיצו את תפקידם והדורות התחלפו, אך מהותם והכשרתם היא עיתונאית", אומר פולק. "אף אחד מהכותבים לא מקבל שכר. זה אולי מבייש להגיד את המלה הזאת בימינו, אך יש תחושת שליחות ליצור עיתונות בלי הטיה".

המטרה היא כמובן להגיע למודל עסקי עם חומת תשלום או פרסום, אך בשלב זה גם האתר הזה נזקק לקרנות. הקרן החדשה העבירה לו תרומה של 15 אלף דולר, שיועדו לקידום ושיווק, ובדרך יש תרומות נוספות. פולק מדווח על כ–150 אלף גולשים ייחודיים בחודש, כשממוצע הגלישה הוא שש־שבע דקות. האם המודל ההתנדבותי באמת יהווה תחליף לעיתונות? פולק שולל את הרעיון. לדבריו, "אי אפשר לבנות עיתונות כזו כשאדם צריך להתפרנס מדברים אחרים".

מידה: "קשה לעשות כסף מתוכן"

רוב מכריע של אמצעי התקשורת החדשים, הממונים על ידי קרנות, מגיעים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית - בעיקר המדינית־ביטחונית. מידה מגיע מהצד השני: אתר תוכן שבולט בגישה ימנית־שמרנית. מאחורי האתר עומד רן ברץ, ד"ר לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, שהיה מעורב בפעילות ציבורית בעשור האחרון, וכעת הקים את עמותת אל הפרט שעומדת מאחורי האתר וממומנת מתרומות - בעיקר של קרן תקווה.

"הגישה שלי היתה שיש בישראל עיתונות מרכז־שמאל פרוגרסיבית מבחינה כלכלית, ומצד שני עיתונות ימין דתית, שגם מבחינה כלכלית די נוטה לשמאל", אומר ברץ. "חשבתי שיש באמצע ציבור שהוא לא סוציאליסטי מבחינה כלכלית, אלא חילוני ימני. ההגדרה המדויקת היא רפובליקאית במובן האמריקאי, עם עמדות ביטחוניות ריאליסטיות". המימון השנתי של האתר הוא 270 אלף דולר, ויש בו צוות של שישה עובדים קבועים. חלק מהעיתונאים הם לשעבר מ"מקור ראשון", שעזבו את העיתון לאור מצבו הכלכלי.

הבלוגים מגפון, מידה ואל מוניטור

"אנו רוצים לפעול בשקיפות מלאה. פעם היה נהוג שכל עיתון יומי מכריז מי המועמד שלו לראשות הממשלה. כך לדעתי ראוי לעשות. כיום יש לנו ביביתון ולפידתון, אבל אף אחד לא שקוף ומודיע מה עמדותיו. גם לנו אין מועמד, אבל לנו יש מערכת כללים ו'מעשיך יקרבוך ומעשה ירחיקוך' ‏(יחס החברה אליך נקבע לפי התנהגותך ולא לפי ייחוסך, נ"ט‏)". בחודש האחרון, מדווח ברץ, הגיע האתר ל–80 אלף צפיות בחודש. ברץ גם לא מאמין שיבוא יום שהאתר שלו יצליח לשרוד מהכנסות מפרסום או מדמי מנוי. "אני ריאלי בעניין הזה. בימינו קשה לעשות כסף מתוכן".

אל מוניטור: שיח רחב בין תושבים במדינות עוינות

האתרים המקומיים שמנסים לקושש תרומות מקרנות כנראה לא יצליחו להתמודד עם גוף אדיר ממדים שממומן על ידי המיליארדר ג'מאל דניאל, תושב ארה"ב ממוצא סורי־נוצרי, שהקים את רשת האתרים "אל מוניטור" בעולם. האתר נועד ליצור שיח רחב בין תושבים במדינות עוינות, במטרה להגיע להיכרות מעמיקה יותר בין הצדדים. לישראל נכנסו האתר בפברואר 2012, עם "ישראל פולס".

את האתר הקימה ועורכת ד"ר קלודין קורל, ישראלית לשעבר שגרה בצרפת, ומנהלת קרן לשיח בין־תרבותי בז'נווה במימון דניאל. בין הכותבים שגויסו לאתר נמנים עקיבא אלדר, מזל מועלם ובן כספית. יש לו גם כותבים לא קבועים כמו נדב פרי, דניאל בן סימון, אלון בן דוד ואחרים. גורם המכיר את האתר מעיד כי "הם יודעים לשלם טוב מאוד - הרבה יותר ממה שרגילים לשלם בעיתונות המקומית".

"המטרה היתה להשמיע את הקולות המקוריים מפה, ולא לתת את מה שאחרים אומרים שאנו אומרים", מסבירה קורל. בדצמבר הושקה הגירסה הרחבה עם כותבים בלעדיים לישראל פולס. למיזם אין יעדים ברורים ואין תאריך תפוגה.

"יש לנו עיתונות מצוינת בישראל, אבל חלקה מאבד את עצמאותו בגלל אינטרסים של בעלי ממון. חלק מהעיתונות היא עם אגנ'דות מכאן, או שזו עיתונות חינם. מה ששלדון אדלסון עושה עם 'ישראל היום' לא תורם לחופש העיתונות, כי התחרות לא הוגנת, ויש אנשים שאינם תומכי נתניהו שזכותם שדעתם תישמע".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם