דואגים לאגרה ושוכחים את הערך ציבורי - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דואגים לאגרה ושוכחים את הערך ציבורי

ארדן צריך לקשור גורלו הפוליטי בגורל רשות השידור ולהניע רפורמה

15תגובות

>> רשות השידור היא שורש הבעיה של שוק הטלוויזיה הישראלי. מבלי להתייחס לרדיו, שעושה את עבודתו נאמנה, הערוץ הראשון הוא גוף ציבורי שאינו מנסה אפילו לעמוד בחלקו בחוזה הבלתי כתוב שבינו לבין הציבור. הרצון שלו לשמר עצמו, את אנשיו ואת הג'ובים של חברי הפוליטיקאים, הוא למעשה מרכז קיומו. הרשות לא מהססת לרדוף באגרסיביות אחרי משלמי האגרה, ובאותה שעה מספקת ערך מזערי בלבד לצופי הטלוויזיה.

הדוגמה המקוממת ביותר לחוסר הערך הציבורי של הערוץ הראשון, מלבד הרייטינג האפסי שהוא משיג, היא ההשקעה שלו בהפקות מקור. לכאורה, זהו תפקידו הציבורי העיקרי של הערוץ. בזירה שבה הריאליטי משתלט על חיי הצופים, הערוץ הראשון אמור היה להפנות את משאבי הציבור לשם עידוד תוכן שאינו נמדד על פי יכולת יצירת רייטינג. אך שנה אחר שנה מקבל הערוץ פטור מכך. בשבע השנים האחרונות השקיע הערוץ הראשון בהפקות מקומיות כ–150 מיליון שקל בלבד, לעומת חובתו בחוק - 1.3 מיליארד שקל.

שוק היצירה וההפקות המקומי - כלומר כל הצלמים, המאפרים, התפאורנים, הכותבים, הבימאים ועוד אלפי עובדי תעשיית הטלוויזיה - הפסידו פרנסה בהיקף של מיליארדי שקלים בשל האטימות של רשות השידור, מנהליה והפוליטיקאים שאישרו להם פעם אחר פעם לא לעמוד בהוראות החוק.

למעשה, הערוץ הראשון הפך לכל כך לא רלוונטי, שהפוליטיקאים כבר חיפשו לעצמם מקום אחר לקדם באמצעותו את מטרותיהם. הם פטרו את הערוץ מחובתו הציבורית, והעמיסו אותה על הערוצים המסחריים. חובות ההפקה, הסוגה, ושידור החדשות מירושלים יוצרים לערוצים המסחריים חולשה מבנית שמקשה עליהם ליהפך לעסק לכל דבר. מבחינת הפוליטיקאים, ההלאמה החלקית של רשת, קשת וערוץ 10 היא נהדרת, שכן הערוצים המוחלשים נתונים למרותם.

יש לקוות כי ההחלטה של שר התקשורת, גלעד ארדן, לעצור סופית את הרפורמה המשותקת ברשת השידור לא מגיעה מהמקום הארכאי שהניע את קודמיו. בואו נקווה כי ארדן לא מתכוון להשתמש בכוחו כדי להחדיר לרשות, שגם כך רוויית מינויים פוליטיים, עוד עסקנים ואנשי מפלגות, כפי שעשו מרבית השרים לפניו. העובדה כי רשות השידור חזרה לידי שר התקשורת, מפיחה תקווה כי כל רפורמה ברשות תבוסס על טובת שוק הטלוויזיה כולו.

עמ 10 גלעד ארדן
אמיל סלמן

בואו נקווה כי ארדן מוכן לקשור את גורלו הפוליטי בגורל רשות השידור ולהניע בה רפורמה ענקית, שתגרום לגוף הזה להתנקות מתחלואיו וליטול על עצמו מחדש את תפקידו הציבורי. ארדן כבר גילה אומץ כשלא היסס לעמוד מול הבנקים בהיותו יו"ר ועדת הכלכלה. עתה הוא קיבל מנתניהו את הסמכות, אך עדיין צריך להוכיח כי בכוונתו לנצל סמכות זו לטובת הציבור.

עדות לגודל ההזדמנות שניצבת מול ארדן ניתן היה לקבל אתמול, כשפורסם שהוארכה כהונתו של אבי וייס לתפקיד מנכ"ל חדשות ערוץ 2. כשנבחר וייס לתפקיד זה לראשונה ב–2008, קדם למינוי מסע לחצים אדיר ממדים, שבו בחשו כל אנשי העוצמה של שוק המדיה, העסקים והפוליטיקה. רק לאחר מאבק לא קצר הצליח וייס, המקצוען שגדל בתוך המערכת, לגבור על נסים משעל ורפי גינת, שנדחפו על ידי בעלי כוח שרצו דריסת רגל בחברת החדשות החזקה בישראל. הפעם המינוי עבר בקלות.

זה היה לפני חמש שנים, ואולם הזירה ב–2013 שונה לחלוטין. עתה אף פוליטיקאי או עסקן תקשורת לא יחשוף את צווארו כמי שמנסה להשפיע על המינוי. האווירה הציבורית כיום סלחנית הרבה פחות למהלכים מסוג זה, שמטרתם לחזק את החזקים. באווירה הקיימת, מהלך אגרסיבי של ארדן ברשות השידור יתקבל בציבור באהדה רבה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם