למה עידן פלוס לא מצליח לאיים על HOT ו-yes? - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה עידן פלוס לא מצליח לאיים על HOT ו-yes?

בשעה שבאירופה הערוצים החינמיים ב–DTT מייצרים תחרות של ממש לכבלים וללוויין, בישראל כשל הניסיון להרחיב את שירותי עידן פלוס ■ הפתרון הטכנולוגי קיים, ההשקעה קטנה - ועכשיו מחכים לשר החדש שיוסיף ערוצים. האם חוק ההסדרים יצליח להגביר את התחרות בשוק הטלוויזיה?

32תגובות

>> סל שירותי התקשורת של אזרחי ישראל הוזל משמעותית בשנה האחרונה: מאז כניסת המפעילים הסלולריים החדשים והתחרות בתחום, הצרכנים מקבלים שירותי סלולר במחירים נמוכים במיוחד. אך בתחום הטלוויזיה הרב־ערוצית, העלות החודשית למנוי בטלוויזיה נותרה גבוהה - כ–260 שקל בממוצע.

הגורמים השונים שהיו אמורים לחולל תחרות בתחום עדיין רחוקים מלפעול: חברות הסלולר סלקום ופרטנר, שהודיעו ב–2012 על כוונתן להיכנס לענף, עדיין מחפשות מודל עסקי ובוחנות פעילות בתחום; החבילה הצרה של HOT ו–yes התבררה כיקרה ולא אטרקטיבית ‏(ראו מסגרת‏). מחולל התחרות החשוב ביותר כיום הוא מערך עידן פלוס (DTT), אך גם הכוונה להרחיבו מוטלת כיום בספק.

בשעה שבכל המדינות המפותחות מערך הערוצים החינמי נהפך לפלטפורמה אפקטיבית מתחרה בכבלים ובלוויין, בישראל היא נותרה מענה תחרותי חיוור, במקרה הטוב. עד כה, המדינה השקיעה כ–130 מיליון שקל בהקמת מערך עידן פלוס והרחבתו. לפי דיווחי הרשות השנייה, עד כה נרכשו כחצי מיליון ממירים המסוגלים לקלוט את שידורי המערך. ואולם לכולם ברור כי המערך, שכולל כיום שישה ערוצים בלבד, דל ולא מספק מענה אמיתי לצרכנים, לעומת שירות טלוויזיה רב־ערוצית, הכרוך בתשלום של מאות שקלים בחודש לחברות הכבלים והלוויין.

בעקבות חוסר ההצלחה של החבילה הצרה, שנכפתה על חברות הכבלים והלוויין, במשרדי האוצר והתקשורת יזמו בסוף 2011 חקיקה שנועדה להרחיב את היצע הערוצים בעידן פלוס. החקיקה אושרה במארס 2012, לאחר מאבקים רבים בוועדת הכלכלה, ונכנסה לתוקף: מערך עידן פלוס יורחב ל–18 ערוצים בהשקעה של כ–60 מיליון שקל, שימומנו מקופת האוצר.

אלא שיישום החוק עדיין רחוק. ראשית, כלל לא ברור מי אמור להפעיל את מערך עידן פלוס. עד עתה המערך הוקם ונוהל על ידי הרשות השנייה, גוף רגולטורי שתפקידו המקורי הוא פיקוח, ולא ניהול מערך שידורים. במסגרת מערך עידן פלוס ניסה האוצר להוציא את המערך מידי הרשות השנייה. שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, אף העלה יוזמה כי המערך ייצא מידי הממשלה ויעבור לגוף פרטי שיתפעל אותו, למשל סלקום או פרטנר, שבזמנו הודיעו על יוזמות להיכנס לתחום הטלוויזיה הרב־ערוצית עם טלוויזיה על גבי האינטרנט ‏(IPTV‏).

בחוק עצמו נקבע כי שרי האוצר והתקשורת יודיעו לוועדת הכלכלה עד 1 במאי 2013 מי יהיה הגורם המפעיל של מערך עידן פלוס. בפועל, עדיין לא הוחלט מי יהיה הגורם שיפעיל את המערך, ולא נמסרה כל הודעה בנושא לוועדת הכלכלה. הסיבה לכך היא בעיקר מערכת הבחירות בישראל, שמנעה משרי הממשלה לקבל החלטות בתקופה של חוסר ודאות.

ברשות השנייה אומרים כי מבחינתם האחריות להרחבת המערך עדיין בידיהם. "יש התקדמות נמרצת לרכישת שני מרבבים ‏(Multiplexer‏) חדשים שיאפשרו שידור של 18 ערוצים", אומר יו"ר מועצת הרשות השנייה, אילן אבישר. לדבריו, "קיבלנו רושם שיש יותר היסוסים לגבי הכוונה להוציא את המערך מהידיים של הרשות השנייה".

עמוד 28 שר התקשורת, גלעד ארדן
אורן נחשון

בכוונת משרדי התקשורת והאוצר להעביר במסגרת חוק ההסדרים חקיקה שתניע את התהליכים להרחבת עידן פלוס. הדרג הפקידותי ממליץ כעת לשרים להותיר את הרחבת המערך בידי הרשות השנייה לחצי שנה נוספת, עד אמצע 2014, ואז לקבל החלטה אם להפריט את השירות או להעבירו לגוף ממשלתי אחר.

תקציבים ותשתית יש - החלטות אין

היום הקובע שבו אמור מערך עידן פלוס לכלול 18 ערוצים הוא 1 בינואר 2014 - כלומר עוד שמונה חודשים וחצי. ברשות השנייה, שקיבלה כבר את התקציבים הדרושים ב–2011, מדווחים כי כבר באוקטובר הם יהיו מוכנים עם התשתית הטכנולוגית להרחבת המערך. "אנחנו מקווים שתוך כמה חודשים תושלם ההיערכות הטכנית לקראת הרחבת המערך", אומר אבישר. "זה גם תלוי בתהליך של 'ברית המועצות' ‏(המיזוג בין הרשות השנייה למועצת הכבלים והלוויין, נ"ט‏), ובהחלטות של שר התקשורת החדש, שאמור ללמוד את הנושא. עדיין לא ברור אם נעלה קודם כל עם שישה ערוצים נוספים, או כל ההרחבה בבת אחת. אני מעריך שנוכל להתחיל בפיילוטים לקראת סוף השנה", הוסיף.

עם זאת, גם אבישר מסכים כי עדיין לא התקבלו החלטות בנוגע לערוצים שיעלו למערך המורחב. אחד המאבקים הקשים שהיו בוועדת הכלכלה סביב הרחבת המערך היא הוספת שלושה ערוצים נושאיים, כלומר ערוצים חדשים שישדרו תכנים מסוג מסוים, כמו ספורט, ילדים או טבע - שיתבססו על פרסומות.

בחוק נקבע כי כבר בתחילת 2014 יעלה לאוויר הערוץ הנושאי החדש, והשניים הנוספים בכל שנה עוקבת‏). ואולם כדי שהערוץ יעלה לאוויר, דרושים תהליכים מקדימים: שרי התקשורת והאוצר אמורים להתייעץ עם מועצת הכבלים והלוויין בנוגע להחלטה מה יהיו הנושאים, ולאחר מכן מועצת הכבלים והלוויין אמורה לערוך מכרז בין מציעים שונים, ולאחר מכן הערוץ ייעלה לאוויר.

לא לחינם במשרדי האוצר והתקשורת התעקשו על העלאת ערוצים נושאיים לעידן פלוס. באוצר סברו כי היצע התוכן הנוכחי על גבי המערך לא יהיה מספיק אטרקטיבי לצופים. מעבר לששת הערוצים הנוכחיים ‏(23 ,33 ,1 ,10, 2 ו–99‏), אמורים לעלות למערך עידן פלוס גם הערוצים הייעודיים הקיימים כיום ‏(ערוץ 9 ברוסית, ערוץ המוסיקה 24 וערוץ הלא טיוי בערבית‏), בנוסף, אמורים להתווסף ערוץ המורשת, שנמצא כיום בשלבי מכרז, וערוץ החדשות, שכלל לא נמצא על הפרק.

בשלב זה קיים ספק גדול אם הערוצים הייעודיים ייבחרו לעלות על המערך, שכן מדובר בעלות של כ–4 מיליון שקל בשנה עבור הפעלת המערך. גם אם שלושת הערוצים הייעודיים הקיימים כיום יעלו לאוויר, מערך עידן פלוס עדיין יישאר עם תשעה אפיקים פוטנציאליים, אך אף ערוץ לא יוכל לעלות עליהם. לכן, המטרה המרכזית כרגע של הממשלה היא הקמת ערוצים נושאיים שיעלו על הפלטפורמה. ואולם כיום, שמונה וחצי חודשים לפני העלייה לאוויר, לא נעשה אף צעד לקראת ההעלאה לאוויר של הערוצים הנושאיים - לא נקבע באילו נושאים הם יהיו, וממילא לא החל שום שלב של מכרז בנושא.

היצע

המשמעות היא שבמצב הנוכחי, גם אם ב–2014 המערך הטכנולוגי של עידן פלוס יהיה מוכן, הוא יכלול לכל היותר תשעה־עשרה ערוצים שקיימים כיום. מעבר לכך, המערך החדש אמור לספק אפשרות לשדר גם שישה ערוצים בטכנולוגיית HD. בחוק נקבע כי שר התקשורת אמור לקבוע אילו ערוצים קיימים יוכלו לשדר שידורי מראה גם ב–HD, אך בשלב זה לא התקבלה כל החלטה בעניין.

במשרדי התקשורת והאוצר יוזמים כעת חקיקה מהירה, במסגרת חוק ההסדרים, שלא רק תסדיר את הגוף שיפעיל את המערך, אלא גם יקדם את הקמת הערוצים הנושאיים על גבי עידן פלוס. ההצעה העומדת כרגע על הפרק, בשיתוף פעולה בין שני המשרדים, היא לשחרר את החסמים לעליית הערוצים ולאפשר יותר דרגות חופש למקבלי ההחלטות בעניין.

ראשית, המטרה היא לשחרר את החסם של שלושה ערוצים בלבד, אלא לאפשר כמות ערוצים ככל האפשר על גבי המערך, ללא קביעת מועדים מסוימים. במתוכנת הנוכחית, לכל אפיק ייערך מכרז נפרד שבו יוכלו להתחרות גופי מדיה. גופי המדיה יוכל להציע מטעמם הצעות לאילו נושאים יוקדשו השידורים של הערוץ, למשל ספורט או ילדים, ללא מעורבות שרי האוצר והתקשורת.

הזוכה במכרז ייקבע לפי קריטריונים כלכליים במתכונת הדומה לדמי זיכיון - כמה מוכן הערוץ לשלם עבור השידור באפיק, מעבר ל–4 מיליון שקל הנדרשים לתפעול השוטף.

בנוסף, בשונה מהחקיקה כיום שמאפשרת לערוץ הנושאיים להתבסס על פרסומות, החקיקה החדשה אמורה לאפשר גם גביית דמי תשלום עבור ערוצים על גבי מערך עידן פלוס, בדומה לנעשה בעולם. מדובר בשינוי משמעותי שבעבר התעוררה כלפיו ביקורת חריפה, שכן הוא הופך את מערך עידן פלוס, החינמי במהותו, לשירות בתשלום. ואולם במשרדי הממשלה הבינו כי במצב שוק הפרסום הנוכחי קיימים סיכויים קלושים כי יעלו ערוצים חדשים לאוויר שיבתססו על פרסומות, ולכן על אף ביקורת ציבורית שהושמעה בעבר בנושא - הוחלט לאפשר ערוצים בתשלום.

עם זאת, החוק לא יאפשר גם גביית דמי מנוי וגם שילוב פרסומות. במשרדי הממשלה מקווים כי חברות הסלולר יחליטו בכל זאת להיכנס לתחום, ואף יבחרו להתמודד על רכישת ערוצים בתשלום באמצעות מערך עידן פלוס. לפי גורם המעורה בעניין, לא מן הנמנע כי נוכל לראות על גבי עידן פלוס "ערוץ סלקום", או "ערוץ פרטנר", כחלק ממערך עידן פלוס. בכל מקרה, גופי הטלוויזיה הקיימים כיום, הן הערוצים המסחריים והן חברות הטלוויזיה הרב־ערוצית, אמורים להביע התנגדות חריפה למהלך של פתיחת פלטפורמה שלישית לכל דבר ועניין. ואולם באווירה הציבורית הנוכחית, ההתנגדות שלהם עשויה להיתקל בנחרצות של משרדי הממשלה.

בישראל לא נהנים מספיק מהמהפכה

בעוד שבישראל מערך עידן פלוס נכה והרחבתו מתעכבת, באירופה המערך דווקא הולך ומתרחב. על פי נתוני חברת מחקרי המדיה האירופית OBS, בסוף 2012 הגיע סך מספר הערוצים הזמינים ברשתות DTT במדינות באיחוד האירופי ל–456 ערוצי חינם, 529 ערוצים בתשלום, ויותר מ–1,000 ערוצים מקומיים ואזוריים.

לפי הנתונים המעודכנים, בריטניה מובילה עם 71 ערוצים בחינם ב–DTT ועוד שמונה ערוצים בתשלום; באיטליה יש 67 ערוצי DTT בחינם ועוד 51 ערוצים בתשלום על גבי המערך; בצרפת יש 32 ערוצים בחינם ועוד תשעה ערוצים בתשלום.

הנתונים מלמדים כי לצד העלייה במספר ערוצי DTT בתשלום, חל זינוק במספר המדינות שמציעות ערוצי HD על גבי פלטפורמות DTT. בעוד שבסוף 2009 ערוצי HD היו זמינים רק בשתי מדינות ‏(צרפת ובריטניה‏), בסוף 2012 היו ערוצי HD על פלטפורמות DTT ב–22 מדינות באירופה. ב–2012 הושקו בצרפת שישה ערוצי HD חינמיים. בישראל, כאמור, עדיין אין מערך המסוגל לשדר HD בעידן פלוס.

ריבוי הערוצים על גבי מערך DTT במדינות באירופה הביא לעלייה בנתח השוק של המערך. חברת הייעוץ דלויט ערכה ביוני 2011 מחקר בנושא שנערך בצרפת, בבריטניה, באיטליה, בשוודיה, בגרמניה, בהולנד ובפולין. המחקר העלה כי מספר המנויים של DTT בצרפת מגיע ל–17 מיליון, באיטליה 41 מיליון ובבריטניה לכמעט 63 מיליון לקוחות.

המחקר העלה עוד כי הכניסה של ה–DTT הביאה לעלייה בהשקעה בפרסום ובכוח האדם בערוצי הטלוויזיה. המחקר העלה כי כבר ב–2009 שיעור החדירה של ה–DTT הגיע באיטליה ל–88% בצרפת ובספרד ל–77% ובשוודיה ל–55%.

 

כישלון החבילה הצרה: HOT ו–yes הציעו ערוצים לא אטרקטיביים במחיר לא משתלם

לאחר מאבקים שנמשכו במשך שנים בין חברות הכבלים והלוויין לבין מועצת הכבלים והלוויין, החליטה המועצה בסוף 2012 לחייב את HOT ו–yes לצאת בפיילוט של חבילה צרה שתוצע לצרכנים.

במשרד התקשורת, כמו גם במשרד האוצר, הבינו כי דמי המנוי עבור שירותי טלוויזיה רב־ערוצית גבוהים, עבור עשרות ערוצים שהצרכנים אינם צופים בכולם, והחליטו לכפות על החברות את החבילה הצרה. בדומה לרפורמה בשוק הסלולר, גם במקרה זה קיווה שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, לבצע מהפכה. "החבילה הצרה היא הבסיס לתחרות אמיתית בשוק השידורים", אמר כחלון לתקשורת בסוף 2012. "הצרכן יוכל לצפות בערוצים המרכזיים בתוספת לערוצי ספורט וילדים - בעלות סבירה".

העלות הסבירה שאליה כיוון אז כחלון היא כ–100 שקל לחודש לחבילה הצרה. בפועל, אחרי מבצעי השקה שונים, שהיו יקרים יותר, המחירים כיום - כמעט חצי שנה לאחר השקת הפיילוט - גבוהים ב–50%, ושתי החברות גובות מחיר זהה - 149 שקל עבור החבילה הצרה.

הבעיה הגדולה יותר היא שכיום מתברר יותר ויותר כי החבילה הצרה פשוט אינה כלכלית עבור הצרכנים. ראשית, שתי החברות כמעט שלא מתחרות זו בזו בהיצע הערוצים - שתיהן מספקות את ששת הערוצים שמונגשים בין כה לצרכנים בחינם במסגרת עידן פלוס - 33, 23, 1, 10, 2 ו–99. שני ערוצים נוספים בעלי שיעורי צפייה מזעריים שמציעות החברות הם ערוץ הקניות והערוץ הקהילתי.

בנוסף, החברות מספקות את הערוצים הייעודיים שכוללים פרסומות ואמורים לעלות לעידן פלוס - ערוץ 24, ערוץ 9 ברוסית והלא טי.וי בערבית. הערך המשמעותי היחיד שמספקות חברות תמורת 149 שקל הוא ארבעה ערוצים שאינם אטרקטיביים במיוחד: HOT מציעה את ערוץ הילדים החדש ZOOM של קבוצת סבן, ערוץ One שכולל מעט שידורי ספורט משמעותיים, ערוץ הסדרות HOT Family וערוץ הסרטים HOT Films; גם yes מספקת ארבעה ערוצי תוכן - ערוץ One, ערוץ הילדים הוותיק של נגה תקשורת, ערוץ yes דוקו וערוץ הסדרות Base.

בשתי החברות מודעים לחוסר האטרקטיביות של החבילה הצרה, ומציעים למתעניינים להגדיל את היקף התשלום החודשי ולקבל חבילות מורחבות. תמורת תוספת של 50–60 שקל יכולים הצופים לקבל את חבילת הבסיס בשתי החברות, שכוללת עשרות ערוצים.

בחברות לא מוסרים נתונים לגבי מספר המצטרפים לחבילה הצרה, ואולם ההערכות בענף הן כי מספר המצטרפים מצומצם, והמשמעות היא שרפורמת החבילה הצרה נחלה כישלון חרוץ - ולא הצליחה להוזיל את עלות הוצאות הטלוויזיה של משקי הבית.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם