תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקרב על הכסף הגדול: למי שייכות הזכויות על פורמטים טלוויזיוניים?

מאחורי הצלחת גופי תוכן ישראליים למכור פורמטים לחו"ל, מתנהל קרב בין גופי השידור לחברות ההפקה על הכנסות עתידיות ■ בחברות ההפקה טוענים: גופי השידור מאלצים אותנו לוותר על הבעלות ■ הזכייניות משיבות: הזכויות שלנו כי אנו נוטלות את הסיכון

תגובות

כשהם חנוטים בחליפות כהות, עלו בינואר מנכ"ל קשת, אבי ניר, ויוצר הסדרה "הומלנד", גידי רף, לבמה בטקס פרסי גלובוס הזהב, וקיבלו את פרס סדרת הדרמה הטובה בארה"ב. הסדרה, וההצלחה של הישראלים שעמדו מאחוריה, יצרו עניין גובר של שוק הטלוויזיה הבינלאומי במסך הישראלי הקטן.

שוק הטלוויזיה הישראלי - גופי השידור המסחריים, פלטפורמות הכבלים והלוויין, חברות ההפקה והיוצרים הישראלים - מכוון כיום לחו"ל. החלום ליצור סדרה עם תסריט מנצח, או לפתח פורמט לשעשועון מרתק ולמכור אותו למדינות רבות - הוא החלום הרטוב של אנשי הטלוויזיה.

כמעט מדי שבוע יוצאת הודעה מגוף שידור או חברת הפקה ישראלית על "הצלחה בינלאומית" של תוכנית טלוויזיה שלהם, שנמכרה לגוף שידור או חברת הפקה בינלאומית - וכולם מתמוגגים מהיצירתיות הישראלית שכובשת את העולם. ואולם בשטח, לפני שתופרים חליפות לטקס הבא, הזירה הבינלאומית נהפכה לשדה קרב בין חברות ההפקה הישראליות לגופי השידור. היוצרים וחברות ההפקה מעלים טענות קשות על התנהלות כוחנית וריכוזיות מצד גופי השידור, שמנשלים אותם מרוב הזכויות ברווחים עתידיים ממכירה.

החלוץ המשמעותי של מכירת פורמטים ישראליים הוא אבי ארמוזה, שהקים ב–2005 חברה לפיתוח פורמטים והפצתם בחו"ל, אבל עד מהרה נכנסו לתחום חברות חדשות. לצד ארמוזה, חברת דורי מדיה, שהיתה עד אז פעילה בחו"ל בתחום הטלנובלות, נכנסה לתחום יצוא הפורמטים. בשנים האחרונות גם זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, נכנסו לתמונה בכל הכוח.

הסכומים בינתיים נמוכים. השלב הראשון בעסקה למכירת תוכן טלוויזיוני - מתוסרט ‏(שבו נהוג בדרך לצלם מחדש את הסדרה לפי השפה והתרבות המקומית‏) או רעיון לשעשועון - הוא הסכם אופציה בלבד תמורת אלפי דולרים בודדים. השלב השני, אם אכן הוא מתרחש, הוא שהגוף הרוכש - גוף שידור או חברת הפצה - עורך פיילוט. במקרה כזה, התשלום לבעל הזכויות בפורמט מגיע לעשרות אלפי דולרים בודדים. רק אם פורמט עולה לשידור, מצליח וממשיך לעונה שנייה ושלישית ונמכר למדינות נוספות, אפשר לרשום רווחים גבוהים.

עמוד 28 + 29 רמזור קשת אינטרנשיונל

כמה אפשר להרוויח מפורמטים טלוויזיוניים ניתן ללמוד מהמקרה של "מי רוצה להיות מיליונר". רק באחרונה הוחלט בבית משפט בארה"ב שדיסני תשלם 319 מיליון דולר לסוני - בעלת הזכויות בפורמט - לאחר שהתברר שהסתירה חלק מהרווחים. תיא תקשורת הישראלית, בעלת אולפני הרצליה ומחזיקה בשרשור דרך חברת אווסקו הבריטית בחברה שמחזיקה בזכויות, תקבל כ–18 מיליון דולר מהסכום.

בישראל היו בשנים האחרונות לא מעט תוכניות שהצליחו ושודרו בחו"ל, בהן: "הומלנד", שמבוססת על "חטופים" של קשת שודרה בארה"ב בהצלחה וגרפה חמישה פרסי גלובוס הזהב"; "לעוף על המיליון" של יולי אוגוסט וערוץ 10; "מחוברים" של קודה הפקות ו–HOT; ואחרות.

הרווחים ממכירת פורמטים לחו"ל היו עשויים להיות מנוע צמיחה משמעותי לשוק הטלוויזיה והיצירה הישראלית. ואולם בפועל, בכירי חברות ההפקה בישראל מודאגים מאוד בשנים האחרונות. הם טוענים כי התנהלות גופי השידור מולם - בעיקר קשת ורשת - בכל הקשור לבעלות על הפורמטים הטלוויזיוניים ולרווחים העתידיים, תגרור את כל השוק לקיפאון.

ספקיות האשראי 
של הזכייניות

התהליך של פיתוח פורמט חדש או סדרת דוקו או דרמה, עשוי להתחיל משני מקורות: בתרחיש אחד, מחלקת הפיתוח של גוף השידור עצמו מעלה את הרעיון, או מתקשרת עם יוצר פורמטים או תסריטאי, ואז פונה לחברת הפקה כדי לגבש את הפורמט, להפוך אותו למוצר טלוויזיוני ולהפיק אותו ‏(במקרים רבים, כמו "ארץ נהדרת", גוף השידור עצמו מפיק את התוכנית‏). במקרה כזה, חברת ההפקה היא מעין קבלן ביצוע של גוף השידור. תרחיש שני הוא שחברת ההפקה ויוצרים מטעמה מגבשים פורמט טלוויזיה, מגיעים עמו לגוף השידור ומציגים אותו בפניו. אם יש הסכמה שעשויה להיות הצלחה לפורמט המוצע, הצדדים מנסים להגיע במשא ומתן להסכמים מסחריים.

חברות ההפקה המרכזיות בישראל הן אולפני הרצליה, יולי אוגוסט, גיל הפקות, דורי מדיה, טדי, אבוט המאירי וקופרמן. בכל מקרה, גופי השידור הם בעלי הממון בעסקות כאלה, וברוב המקרים הם אלה שנוטלים את הסיכון המרכזי ומממנים את פיתוח הפורמטים ויצירת הפיילוט שנועד לבחון את סיכויי ההצלחה.

אינפו עמוד 28 גופי השידור מחזיקים את שוק התוכן

לפי חוקי הרשות השנייה, למפיקי התוכניות וליוצרים חייבת להיות שותפות בבעלות על ההפקות. בפועל, בכירי חברות ההפקה טוענים בשיחות שקיימנו עמם, שקשת ורשת משתמשות בכוחן הרב כדי לקבוע כללים דרקוניים: הסמכות המוחלטת למסחור הפורמטים נמצאת אך ורק בידי גוף השידור; אחוזי הרווח העתידיים של חברות ההפקה עשויים להגיע לכ–20% בלבד - וגם זה רק אחרי כיסוי כל ההוצאות של גוף השידור, כמו עורכי דין וטיסות לחו"ל, ותשלום דמי הפצה לחברת שמשווקת את הפורמטים בחו"ל.

בשנים האחרונות, עם הפסדי שוק הטלוויזיה וההידרדרות בהכנסות, נאלצו גופי השידור להקשיח את התנאים מול חברות ההפקה. מלבד תקופות ארוכות של קיפאון בשוק, הזכייניות הודיעו על קיצוצים בהפקות ודחיית תשלום עד אפילו שוטף פלוס 120, וברשת אפילו הגיעו למצב שבו חברות ההפקה הן ספקיות האשראי של החברה - באמצעות דחיית חלק מהתשלום עבור עבודתן עד לאחר השידור. במצב כזה, שוק ההפקה כולו - ובעיקר החברות הקטנות שפעילות בו - נמצא תחת איום קיומי.

בחברות ההפקה מסבירים שבמצב הנוכחי, כדאיות העבודה להפיק תוכנית רק לשידור בשוק הישראלי היא נמוכה במיוחד. "אם אנחנו מקבלים 15% ממחזור ההפקה במקרה הטוב, זה רק מאפשר לנו להתגלגל הלאה. זו לא סיבה לקיים את העסק", אומר מפיק בכיר. רק פוטנציאל הרווח העתידי מהכנסות משידור בפלטפורמות נוספות ובחו"ל, הוא שגורם לחברות להישאר פעילות. כעת, כשאחוזי הבעלות המסחרית על הפורמטים מתכווצים והולכים, בחברות ההפקה פסימיים מתמיד לגבי עתיד הענף.

שיאנית ה-VOD לא מכניסה כסף ליוצריה

עוד לפני ההכנסות ממכירות היצירות הישראליות לחו"ל, בחברות ההפקה כבר למעשה ויתרו על הכנסות מהשוק המקומי. בעידן מרובה הפלטפורמות של ימינו, השידור בערוץ הטלוויזיה הליניארי הוא רק אמצעי אחד של הצופה להיחשף לתכנים. לאחר מכן הוא כמובן יכול להוריד את התוכן בשירותי ה–VOD של HOT ו–yes, לצפות בתוכן באתרי האינטרנט של גופי השידור ובאפליקציות בסמארטפונים ובטאבלטים - וזאת מבלי להזכיר את השידורים החוזרים במשך השנים בטלוויזיה.

מובילה
ינאי יחיאל

אלא שלמפיקים וליוצרים אין סיכוי כמעט לקבל אחוז כלשהו מהרווחים על השידור בפלטפורמות האלה. המקרה הידוע הוא של הסדרה "עספור", שמשודרת חינם ב–VOD של HOT ונהפכה לשיאנית הצפיות בו. למרות זאת, המפיק, אודי סגל, לא זכה לראות אפילו שקל אחד מיותר מ–20 מיליון הצפיות בסדרה ב–VOD, שכן HOT לא משלמת ליוצרים עבור השידור בפלטפורמה זו לתכנים ששודרו בערוציה למשך 15 שנה. גם במקרה שהצופה משלם עבור ה–VOD, שיעורי הרווח של היוצרים וחברת ההפקה מזעריים.

בכיר הבקיא בתחום מציג דוגמה שבה הצופה משלם 5 שקלים עבור צפייה בסדרה של ערוץ מסחרי שעלתה ל–VOD - גוף השידור ‏(קשת, רשת או ערוץ 10‏) והפלטפורמה מתחלקות ביניהם שווה בשווה בהכנסות. ואולם גוף השידור, ששידר לראשונה את הסדרה, גובה 30% דמי עמלה, ורק לאחר הורדת העמלה משאיר למפיק 30% מההכנסות - ואת השאר לוקח גוף השידור. המשמעות היא שלאחר מסים והורדת העמלות וחלקם של הפלטפורמות וגוף השידור, לחברת ההפקה וליוצרים נותר כחצי שקל ביד בלבד מכל 5 שקלים.

עסקות במתווה דומה קיימות גם מול גופי הסלולר, ואפילו מול חברת התעופה אל על או הערוץ הישראלי בארה"ב, ולמעשה כל פלטפורמה נוספת שבה הערוצים המסחריים משווקים תוכן ששודר אצלם. השוק החדש שנפתח לחו"ל עשוי היה להוות הזדמנות לחברות ההפקה וליוצרים כדי למקסם את ההכנסות מפעילותן. ואולם כרגע המאבק הקשה שמסתתר מאחורי הקלעים על זכויות היוצרים מדאיג את בכירי ענף ההפקות והיוצרים.

הכוח הכלכלי נמצא בידי הזכייניות

הכסף הגדול של שוק התוכן הישראלי נשלט על ידי קשת, רשת וערוץ 10. לפי דו"ח הרשות השנייה, בין 2006 ל–2010 הוציאה קשת 1.48 מיליארד שקל על הפקות מקומיות, ואילו רשת הוציאה 1.32 מיליארד שקל. ערוץ 10 משקיע גם הוא כ–250 מיליון שקל בשנה בתוכן מקומי. בסך הכל, שלוש הזכייניות שולטות על לפחות 800 מיליון שקל בשנה.

עמוד 28 אבי ארמוזה
תומר אפלבאום

גם HOT ו–yes מחויבויות להשקיע בתוכן מקומי. לפי מועצת הכבלים והלוויין, השקעתן יחד בשוק התוכן המקומי ב–2011 הגיעה ל–300 מיליון שקל. בנוסף, הערוצים הייעודיים 24 ו–9 הזרימו לשוק באותה שנה כ–50 מיליון שקל.

המשמעות היא שהכוח הכלכלי בשוק התוכן המקומי נמצא בעיקר בידי הזכייניות. בשונה מהשוק האמריקאי, למשל, שבו יש חברות הפקה יציבות פיננסית שמסוגלות להשקיע לבדן בשלבים הראשוניים בתוכן טלוויזיוני ולנסות למכור אותו, בישראל רוב חברות ההפקה זקוקות לגופי השידור כדי לקדם תכנים חדשים. בנוסף, סף הכניסה לתחום ההפקות הוא נמוך, ובשוק יש חברות רבות וקטנות שכולן נאלצות להתחרות על נתח מההוצאה של גופי השידור על תוכן מקומי.

מנגד, מספר גופי השידור מצומצם, ולטענת חברות ההפקה הריכוזיות בתחום זה גורמת לעיוותים בשוק. בכירים בשוק ההפקות יוצרים חלוקה ברורה בין התנהלות קשת ורשת, לבין זו של ערוץ 10 וחברות הכבלים והלוויין. לדבריהם, בעוד שהשלושה האחרונים מאפשרים חלוקה שווה של ההכנסות ממכירת פורמטים, קשת - ובעקבותיה רשת - הקשיחו את התנאים בשנה האחרונה, ודורשות יותר ויותר זכויות מסחריות. לטענתם, המצב כיום הוא שלמפיק וליוצרים נותרים לעתים רק כ–20% מהרווחים, וגם אלה רק לאחר כיסוי כל עלויות ההפצה.

בזכייניות ערוץ 2 לא מכחישים שהן דורשות אחוזים גבוהים מההכנסות, אבל מבהירים שהסיבה לכך נעוצה בכך שהזכייניות הן שנוטלות את הסיכון המרכזי. "כשאנחנו הולכים לפרויקט משותף עם חברת הפקה, אנו משקיעים לפעמים 5–6 מיליון שקל, והסיכון כולו אצלנו. אם המפיק גם לוקח חלק בסיכון, שיעורי הרווח שלו עשויים להיות גבוהים יותר", אומר בכיר באחת הזכייניות.

אלא שבחברות ההפקה דוחים את הטענה. לדבריהם, הסיכון שנוטלות הזכייניות אינו כה גבוה, שכן בכל מקרה הן מכסות את עלויות ההפקה מפרסומות בשידור הראשוני - ערוץ הכנסות שלא זמין לגוף הפקה. בנוסף, טוענים בחברות, גם במקרים שבהם חברת הפקה באה עם מוצר מוכן שלא דורש השקעות נוספות לפיתוח, והמפיק דורש אחוזים גבוהים יותר ברווח, הזכייניות דוחות אותו ומעדיפות לרכוש פורמט שבו התוכן יהיה בידיהן.

"אנחנו מוכנים שניקח כולנו את הסיכון, אבל שייתנו לנו גם 50% מההכנסות מהפרסומות - אבל הם לא מוכנים", אומר בכיר בתחום ההפקות. חברות הפקה רבות מנסות באחרונה לדלג מעל השוק הישראלי. הן מפתחות פורמטים ופונות ישירות לגופי שידור בינלאומיים ולחברות הפצה - בעיקר בעזרת ארמוזה. ואולם בחברות מבהירים שבמצב כזה, "ידינו קשורות. קשה מאוד למכור תוכן שעדיין לא שודר במדינת המקור ולא השיג נתוני רייטינג גבוהים. לכן אנחנו זקוקים לגופי השידור", מסביר בכיר בתחום ההפקות. גורם אחר בשוק מוסיף כי "זה לא מספיק שנציג פיילוט. בחו"ל רוצים מאתנו סדרות שלנו שכבר שודרו, ואת זה אין לנו יכולת להפיק לבד. זה לא השוק האמריקאי כאן שחברה יכולה להפיק לבדה במאות מיליוני דולרים".

הקרב המהותי יותר בין חברות ההפקה לגופי השידור הוא לא רק על אחוזי הרווח, אלא על השליטה - כלומר מי הבעלים בפועל של התוכן. בעידן הנוכחי של ריבוי הפלטפורמות, הכוח עבר מהידיים של גופי השידור והפלטפורמות, לידיים של הגופים שמחזיקים בבעלות על התוכן. גוף שיש בידו מאגר של תוכניות ופורמטים, והוא זה שמחזיק בסמכויות לנהל אותו, יכול ליהנות מערך מוסף. במצב השוק הנוכחי, מי שמקבל את הבעלות על התוכן הם גופי השידור - לא חברות ההפקה.

בהסכמים הנוכחיים עם זכייניות ערוץ 2, מתחייבים המפיקים שהפצת התוכן תהיה בבלעדיות בידי גוף השידור. קשת מחזיקה בחברת קשת אינטרנשיונל, היושבת בלונדון, שמפיצה תכנים של הזכיינית ברחבי העולם. רשת מצדה, חתומה על חוזה עם ITV הבריטית שמפיצה את תכניה בעולם. ערוץ 10, החלש יותר, איפשר עד לאחרונה למפיקים להחליט לבדם באמצעות איזו חברה להפיץ את התוכן, אך באחרונה חתם על חוזה בלעדי להפצת תכנים באמצעות דורי מדיה. בערוץ מדגישים כי לחברות ההפקה עדיין תהיה יכולת לקבל החלטות בעניין, והכל ייסגר באמצעות משא ומתן.

"כל אחד צריך לבדל עצמו במשהו. אנחנו לא יכולים לתת הרבה כסף, אז לפחות אנו נותנים ליוצרים את מה שמגיע להם - חלוקה שווה בהכנסות ממכירה", אומר בכיר בערוץ 10. למרות זאת, גם במקרה של הערוץ המפיקים חוששים כי בעתיד ערוץ 10 ילמד מגופי השידור החזקים, וישלול מחברות ההפקה את הבעלות בפועל על התוכן.

משפחה חורגת
ינאי יחיאל

גם במקרים של HOT ו–yes המפיקים נתקלים בקשיים. בשתי החברות מקיימים קשרים ישירים עם חברות הפצה, כמו דורי מדיה, ADD של ירון ליכטנשטיין והדס מוזס, ובאחרונה yes חתמה על חוזה להפצת תכנים באמצעות קשת. "אנחנו עומדים על כך שנפיץ את התכנים שלנו באמצעות החברה שבבעלותנו. יצרנו קשרים חזקים בחו"ל שעלו לנו הרבה כסף, שאין אותם לחברות ההפקה, ואין סיבה שלא נשתמש בהם", אומר בכיר באחת הזכייניות.

אותו בכיר גם מסביר מדוע הזכייניות בוחרות להפחית מראש את כל ההוצאות, כמו עורכי דין וטיסות, מרווחי המפיק. לדבריו, "יש מפיקים שבאים אלינו עם רעיון כללי בלבד. אנחנו אלה שמפתחים אותו וגורמים לו להבשיל. אז זה הגיוני שלא נקזז את ההוצאות? ככל שמישהו מגיע עם רעיון סגור יותר, כך הוא מקבל יותר אחוזים".

"חברות ההפקה נהפכו לקבלני משנה"

בכל חברות ההפקה הישראליות מסכימים כי המצב הנוכחי בעייתי עבור שוק התוכן המקומי. ואולם רבים מהם חוששים להיחשף, להציג את עמדתם בפומבי ולהתראיין בשמם לכתבה זו. בחברות ההפקה טוענים כי העוצמה של הזכייניות כה רבה, עד שהם חוששים להוביל מהלך שכזה, מחשש שהוא יפגע בסיכוייהם העתידיים לעבוד עם גופי השידור. החשש של גופי ההפקה בא לידי ביטוי באחרונה בדיונים של ועדה ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, בראשות יו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות יעקב שחם.

הוועדה, שאמורה לדון בכשלים שוק ולגבש פתרונות, כבר קיימה מפגשים עם ראשי הזכייניות. ואולם כמה מחברות ההפקה שזומנו להביע את עמדתם בפני הוועדה נמנעו מלהגיע, מחשש כי הדבר יפגע בהם. בפועל, כל חברות ההפקה - גם כאלה שעובדות בצמוד לזכייניות החזקות - מסכימות שדרוש שינוי מהותי בשוק. "יש כאן תופעה של כיפוף ידיים בלתי מסחרי, ואנחנו נאלצים להיות ממושמעים כי אנחנו מוכרחים", אומר מפיק בכיר. "אנחנו ממילא עובדים בתקציבים כל כך נמוכים, ואין לנו אופק כלכלי, אז אתה שואל את עצמך למה. גופי השידור מנצלים את התחרות הקשה בשוק ההפקה והיצירה".

בכירים בתחום ההפקות חוששים שהמצב יגרום למוות אטי של שוק ההפקות, וישאיר את תחום היצירה הטלוויזיונית בידי הזכייניות בלבד. "התוצאה היא שכולנו, כל חברות ההפקה, נהפכנו לקבלני משנה בלבד של גופי השידור", אומרת בכירה בתחום. "אין לנו שום יתרון יחסי בכך שאנחנו מביאים את הרעיונות, מחברים בין היוצרים ומפתחים את התעשייה הישראלית".

בכיר אחר בתחום סבור שהתהליך הזה הוא תחילת סופן של חברות הפקה רבות. "החברות ימותו. לחברת הפקה בלי זכויות אין עתיד. היצירה הישראלית אמורה לצמוח מלמטה, מעוזרי הפקה קטנים שבאים עם רעיון גדול. התהליך של השארת הזכויות בידיים של גופי השידור החזקים יהרוג את השוק ויפגע בפלורליזם", אומר בכיר בתחום.

בוקסה:

"הרשות השנייה בוחנת מודלים שונים לחלוקת ההכנסות מיצירות"

>> הבעיה שעומדת כרגע בפני השוק הישראלי אינה ייחודית לו. גם במדינות אחרות בעולם גופי ההפקה נאלצו להתכופף בפני גופי השידור, שהשתלטו על הבעלות על התוכן. הדוגמה הבולטת ביותר היא בריטניה, שבה נעשתה חקיקה מקיפה בתחום ב–2003, שבין השאר הגדירה מהם התעריפים שרשאים גופי המדיה לשלם עבור זכויות הפורמטים. זו גם בין השאר הסיבה לכך שזכיינית ערוץ 2 קשת בחרה להקים את חברת ההפקה שלה בבריטניה - שם היא מתפקדת כחברת הפקה, ומעוניינת לשמור על זכויות התכנים לעצמה.

לפי כללי הרשות השנייה, זכייניות הטלוויזיה מחויבות להזרים 65% מהשקעותיהן בתוכן להפקות חיצוניות, ולא להפיק בעצמן. המטרה בחקיקה היתה להגביר את הפלורליזם ואת שוק היצירה הישראלי. החוק הגדיר כהפקה קנויה רכישת תוכנית שבה יש חלוקה בין הגוף המשדר לחברת ההפקה בנוגע לזכויות המסחור, אך לא נכתב מה שיעור החלוקה המותר בחוק.

"העולם השתנה, היצירות נמכרות לחו"ל ומופצות בכל המדיות החדשות, ומתחילה להיות דינמיקה של רווחים מיצירה מעבר לשידור שלה", אומרת איילת מצגר, המנכ"לית בפועל של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. "המצב שנוצר מפריע ליוצרים, ובצדק. אנו מתכוונים לבחון את הנושא הזה בדיוק בשל הטענות האלה. כיום אנו בשלב של חלוקת הזכויות בעולם, ועורכים התייעצויות. יש מודלים שונים מבריטניה וצרפת, ואנו מנסים למצוא את המודל הנכון".

מצגר מכירה את טענות הזכייניות, שלפיהן הן אלה שנוטלות את הסיכון ולכן רשאיות לדרוש יותר אחוזים ברווחים העתידיים. "השוק הישראלי שונה - אין כאן מפיקים שיכולים לשים כסף על השולחן", היא אומרת. "צריך למצוא יחד עם הזכיינים והיוצרים מודל שיבטיח המשך של שוק יצירה ומוטיווציה של מפיקים להיכנס לפרויקטים כאלה".

נתי טוקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם