תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניתוח

האסטרטגיה של בזק שעוד תציל את "מעריב"

העיתונות יכולה ללמוד לא מעט מהשינויים שהתרחשו בתעשיית הטלקום ■ כמו המפעילים הווירטואליים בסלולר, גם עיתונים וירטואליים ללא תשתיות דפוס יכולים לשגשג

5תגובות

למרות הסגירה הצפויה של "מעריב", ופיטורי מאות יצרני תוכן מוכשרים בכל עיתונים, תעשיית העיתונות הישראלית עדיין רחוקה מהיעלמות. היקף התוכן המיוצר על ידי העיתונות הממוסדת מעולם לא היה גדול יותר והשפעתה אינה בסימן ירידה. גם הקוראים לא נעלמו, וממשיכים לצרוך עיתונות בשקיקה, אם באמצעים אנלוגיים ישנים (עיתון מודפס) או באמצעים דיגיטליים חדשים יותר (אינטרנט נייח ונייד).

אין בעיה בצד ההיצע ובצד הביקוש - אבל הדבר אינו מבטיח את הישרדות התעשייה. מודל ההכנסות בתחום העיתונות עדיין לא הצליח להשתחרר מהתלות שלו במדיום המודפס, שהולך ודועך. עדיין אין מענה הולם לשאלה כיצד יכולים גופי העיתונות, כלומר יצרני התוכן הטקסטואלי, לשמור על התחום כמקצוע מתגמל לעוסקים בו.

הפגנת עובדי מעריב
אלון רון

תחום ההוצאה לאור כיום מתחלק לשתי התמחויות משלימות, אך שונות זו מזו. הראשונה היא ייצור תוכן, והשנייה היא ייצור מוצרי דפוס, כלומר עיתונים. תחום התוכן אמנם דורש התמחות, אך חסמי הכניסה אליו נמוכים מאוד. גם בלוג מתמחה קטן יחסית יכול להגיע לרווחיות אם הוא מתמקד היטב בקהל יעד ומצליח לייצר הכנסה מפרסום ממוקד ואולי גם מדמי מנוי.מנגד, תחום הדפוס דורש השקעות הוניות גדולות מאוד והוצאות תקורה גבוהות. בדומה למרבית תחום הייצור הפיסי, מפעל דפוס חייב לעבוד בניצולת גבוהה של כושר הייצור כדי להחזיר את ההשקעה וההוצאות השוטפות. לפיכך, חסמי הכניסה לתחום גבוהים מאוד.

בטלקום כבר פיצלו

חלוקה זו בין שני שלביה השונים של שרשרת הערך בתחום ההוצאה לאור דומה מאוד לחלוקה הקיימת בתחום הטלקום. בבסיסה של תעשייה זו פועלת תשתית תקשורת הדורשת הוצאות תקורה והשקעות כבדות. בשל חסמי כניסה גבוהים לענף, מספר השחקנים בתחום התשתיות נמוך יחסית ונוטה למיזוגים. מעל התשתיות קיים רובד נפרד של חברות שירותים, כמו שירותי טלפון קווי, טלפון נייד וטלוויזיה, שבהן נדרשות התמחויות אחרות .

עמ' 16 - בית דפוס של עיתון
בלומברג

למעשה חברות הטלוויזיה בכבלים ולוויין (HOT ו-yes) הן הוצאות לאור לכל דבר. הן מייצרות תוכן וידאו ומפיצות אותו על גבי תשתיות פיסיות המורכבות מסיבים, תקשורת קווית ותקשורת אלחוטית. תחום זה נהנה מחסמי כניסה נמוכים יחסית, שמאפשרים למפעילי הסלולר הווירטואלים, ולספקי הטלוויזיה באמצעות האינטנרנט (DTT), להתחרות בבעלי התשתיות.

רגולציה מחמירה וכוחות תחרותיים וטכנולוגיים הניעו את חברות הטלקום לבצע שינויים אסטרטגיים כדי להתמודד עם הירידה ברווחיות. החברות הולכות ומפצלות את תחום התשתיות מתחום השירותים. בזק למשל, באמצעות פלאפון, מספקת לארכי-מתחרה שלה, HOT, שירותי אירוח על תשתיות הסלולר שלה. בקרוב צפויה בזק לאפשר לפרטנר לשכור את קוויה (שוק סיטוני) כדי לספק שירותי אינטרנט מהיר המתחרים בשירותים שבזק עצמה מספקת. בעולם הגיע תהליך זה לשלב מתקדם יותר, שבו חברות התקשורת הוותיקות הופכות לחברות שירותים ומוכרות את התשתיות שלהן לגופים חיצוניים, כמו חברת אריקסון, שמתפעלות עבורן את הרשת.

חוסר רציונליות קשה

אינפו עמ' 16- החשיפה בעלייה, ההשקעה בפרסום בירידה

גם בתחום ההוצאה לאור כפו הטכנולוגיה והתחרות את שבירת שרשרת הערך, אך בניגוד לשוק הטלקום, המונע בעיקר משיקולי תשואה רציונליים, תחום העיתונות מאופיין בחוסר רציונליות קשה. מדוע "מעריב" העדיף להגיע לקריסה ולא הסכים בשלב מוקדם יותר לוותר על הדפוס ועל ההפצה ולרכוש שירותים אלה מאחד ממתחריו? מדוע "ידיעות אחרונות" שומר בקנאות על בית הדפוס שלו וממשיך להאמין כי מדובר בנכס אסטרטגי גם במחיר של ניצולת נמוכה?

למרות זאת, יש מוצאים לאור ועיתונים שלא נלחמו בשינוי. העיתונים הגדולים שראו את מכונות הדפוס שלהם מתרוקנות מניצולת, ניסו לחזור לרף הייעילות ואיפשרו לעיתונים מתחרים להדפיס בבתי הדפוס שלהם. שני הבולטים הם בתי הדפוס של "גלובס" ו"הארץ", המדפיסים את "ישראל היום" ועיתוני נישה כמו "מקור ראשון". למעשה, העיתונות אימצה מודל הדומה לזה של שוק התקשורת שלפיו נוצרת הפרדה בין שירותים לתשתיות.

התוכן לא ימות

תהליך זה נמצא רק בראשיתו שכן, מרבית בתי דפוס בישראל עדיין לא מגיעים לניצולת גבוהה. סגירת בית הדפוס של "מעריב" עשויה לצמצם בעיה זו, אך ייתכן כי לא תפתור אותה. לא מן הנמנע שעוד בתי דפוס גדולים ייסגרו בתקופה הקרובה או יתמזגו עם מתחרים. תהליך זה אינו מחייב את סגירתם של העיתונים, כפי שעלול לקרות ל"מעריב" בשבועות הקרובים. ייתכן שיש מקום לעיתונים וירטואליים, כאלה שאין להם בתי דפוס או שהם ממוקדים רק בערוצי הפצה דיגיטליים. מודל רזה שכזה עשוי להציל את "מעריב".

לא מעט תעשיות בדעיכה הצליחו לעבור את תקופת סוף חייהן דווקא ברווחיות נאה. תחרות רציונלית, לצד צמצום הדרגתי בכושר הייצור, יכולים לשמור על תעשיית הדפוס רווחית עוד שנים רבות. ההפרדה בין הדפוס ובין העיתונים תחייב את כל אחת משתי התמחויות שונות אלה למצוא לעצמה מודלים עסקיים חדשים.

בתחום הדפוס, המודל ברור יותר, אך בתחום התוכן חוסר הוודאות עדיין רבה. מה שניתן לומר בוודאות הוא כי כל מודל עסקי עתידי שתאמץ תעשיית התוכן צריך להסתמך לחלוטין על העולם הדיגיטל. עסקי הליבה של עיתונים הם ייצור תוכן טקסטואלי. עולם הדיגיטל הוא פלטפורמת הפצת התוכן הטקסטואלי היעילה, המהירה והזולה ביותר שנוצרה אי פעם.

המודל הקיים כיום בתחום ההוצאה לאור, כלומר, סבסוד צולב בין תחום הדפוס ובין תחום התוכן, צפוי לחלוף מהעולם בטווח הארוך. ואולם גם לאחר מכן יישאר ביקוש ער של הקוראים לתוכן מערכתי אמין, מעמיק ומחולל שינוי. העתונות לא מתה, וקרוב לוודאי שלא תמות. מה שכן ימות זה הדפוס והנייר כאמצעי הפצה של תוכן טקסטואלי. השאלה היא מי מגופי התוכן ידעו לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי לשמור על עצמם רולוונטיים גם בעולם התוכן העתידי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם