דנקנר, "מעריב" וחופש העיתונות - הסיפור האמיתי - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

דנקנר, "מעריב" וחופש העיתונות - הסיפור האמיתי

מדוע נקלע "מעריב" לקשיים? ■ כמה הפסיד דנקנר? ■ מדוע הלווה בנק הפועלים עשרות מיליוני שקלים ל"מעריב"? ■ מהם הסיכויים למיזוג עם עיתון אחר? ■ התשובות לשאלות הבוערות סביב המשבר הקשה ב"מעריב"

40תגובות

מדוע נקלע עיתון מעריב לקשיים שהביאו אותו לסף סגירה?

"מעריב" מידרדר מבחינה עסקית מזה שנים ארוכות. ההפסד הצבור במאזן שלו מגיע כבר למיליארד שקל. בניגוד ל"ידיעות", "מעריב" לא היה רווחי במיוחד כבר בסוף שנות ה-90, ובעשור האחרון עבר להפסדים כבדים כתוצאה מניהול כושל של עופר נמרודי ומחוסר בידול משמעותי בשוק העיתונות.

נוני מוזס + נוחי דנקנר + עמוס שוקן
ניר קידר, אילן אסייג

מה גרם להידרדרות החמורה דווקא בחודשים האחרונים? האם זו הופעתו של "ישראל היום"?

לא קרה שום דבר מיוחד. "מעריב" עבר להפסד תפעולי שנתי של 70 עד 100 מיליון שקל כבר לפני חמש שנים. עוד בטרם הפך "ישראל היום" לשחקן המוביל בשוק העיתונות, "מעריב" כבר היה עיתון ללא מודל עסקי מוצק, שנשען לקיומו על גיוסי כספים והלוואות.

נוחי דנקנר לא הבין את זה כשרכש אותו ביוני בשנה שעברה?

מעריב
דודו בכר

דנקנר לא התעניין במודל העסקי של העיתון: הוא ביקש לרכוש כוח והשפעה. ההשפעה הסמויה שהיתה לו על "ידיעות אחרונות", בגלל תקציבי פרסום של החברות בקבוצת אי.די.בי, כנראה לא הספיקו לו. הוא רצה שכל המשק, ובעיקר הרגולטורים, השלטון והעיתונאים, יידעו שיש לו עיתון ולכן אפשרות להשפיע על גורלם. אולי הוא גם האמין לסיפור של עצמו, למה שקרא בתקשורת על יכולותיו הניהוליות, וחשב שיוכל לעשות עם "מעריב" את מה שנמרודי ואחרים לא הצליחו.

ומה עם הדירקטורים של דיסקונט השקעות? גם הם האמינו שעיתון שמפסיד שבע שנים ברציפות יהפוך להשקעה אטרקטיבית?

השאלה לא רלוונטית ל-2011, עת רכש דנקנר את "מעריב". עד לפני חודשים, רוב הדירקטורים והמנהלים בקבוצת אי.די.בי היו לא הרבה יותר מניצבים, כאשר הבוס הגדול רצה משהו. ההיסטוריה מראה שאיש לא העז לחלוק על ההחלטות של דנקנר, בדיוק בגלל הכוח העצום שהיה לו במשק ובעיתונות, והיכולת שלו לחלק גזרים ומקלות ממאתיים מיליארד השקל של כספי הציבור שבהם הוא שלט.

כמה הפסיד דנקנר בהרפתקת "מעריב?"

לדנקנר יש מעט מאוד הון שמושקע בקבוצת אי.די.בי, והוא לא הוציא שקל מכיסו הפרטי כדי לקנות ולממן את "מעריב". הקבוצה בנויה כפירמידה ממונפת, כך שהרוב המכריע של ההון העצמי וההון הזר שמושקע בה הוא של הציבור - דרך קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים ודרך הבנקים שהלוו לו מיליארדים. הציבור הפסיד בינתיים כשלוש מאות מיליון שקל בשנה האחרונה במימון הצעצוע של דנקנר, וכפי שהדברים נראים עכשיו, הוא יפסיד עוד כמה עשרות מיליוני שקלים, בכל חלופה שתיבחר.

אם כך, מדוע דנקנר לא סוגר את העיתון?

דנקנר נמצא במרוץ הישרדות. לאור הניהול הכושל של קבוצת אי.די.בי, התשואות האסטרונומיות של האג"ח שלה בבורסה, הורדות הדירוג והערת ה"עסק חי" שהוצמדו לדו"חות האחרונים, זה רק עניין של זמן עד שאחד המלווים או המשקיעים עלול לדרוש את החלפתו במנהל אחר. דנקנר לא רוצה לוותר על השליטה, וקריסת "מעריב" עכשיו תפגע עוד יותר בתדמיתו - ולכן הוא יעשה כל שיוכל כדי להימנע מאירוע כזה.

על מה הוא בונה? מה הוא יכול לעשות?

אפשר רק לנחש: אולי הוא מאמין שהעיתונים שתמכו בו בשנים האחרונות, יפעילו לחץ ציבורי להזרים כספי ציבור לחילוץ של קבוצת אי.די.בי, או לחילוץ "מעריב" - כמו הקריאות להציל את ערוץ 10. אולי הוא מקווה להגיע להסדר חוב, כמובן כולל תספורת של מיליארדי שקלים לחסכונות הציבור שמושקעים באג"ח של אי.די.בי, ועדיין לשמור על השליטה. אולי הוא מקווה להכניס משקיעים לקבוצה או לחברה הפרטית שלו שבראש הפירמידה, גנדן, וכך לשרוד עוד יום.

עיתונים אחרים? מדוע שנוני מוזס יעזור לדנקנר? האם הם אינם מתחרים של "מעריב"?

למוזס היתה ברית עם דנקנר במשך שנים. היא ידעה עליות ומורדות, והיא נחלשה כאשר מוזס הבין שדנקנר בדרך למטה, אבל הרכישה של "מעריב" על ידי דנקנר היתה ככל הנראה בברכת מוזס. זה האחרון כבר שנים ארוכות אינו רואה ב"מעריב" מתחרה של ממש ל"ידיעות אחרונות". לעומת זאת, כל דבר שיכול להחליש את "ישראל היום" הוא מבורך בעיניו - ומתאים לו שאת הקרב החזיתי והציבורי מול שלדון אלדסון ו"ישראל היום" ינהל משהו אחר.

ומה עם קבוצת "הארץ", שהיא גם הבעלים של TheMarker?

"הארץ" גם הוא נהנה, בעקיפין, מהנכונות של דנקנר ואחרים להנשים את מעריב. אם "מעריב" היה נסגר, אדלסון היה עשוי לרכוש בזול את בית הדפוס שלו מכונס נכסים, ולהפסיק להדפיס מאות אלפי עותקים מדי יום בבית הדפוס של "הארץ".

מה נכתב ב-TheMarker לאורך השנים על מעריב?

שזהו עסק גרוע, שקשה לעלות על הדעת כיצד ניתן להבריא אותו, ושכל התחזיות של מנהליו לאורך השנים התגלו כעורבא פרח.

אז מדוע העמיד בנק הפועלים לפני שלוש שנים הלוואות של עשרות מיליוני שקלים ל"מעריב"?

זו שאלה מצוינת, שעד היום מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, לא ענה עליה - וקינן היה מנהל החטיבה העסקית שטיפל "במעריב" כשהוחלט להעמיק את האשראי לעיתון. מה שידוע הוא שיו"ר בנק הפועלים באותה תקופה, דני דנקנר, יחד עם בן אחיו נוחי דנקנר - שהיה במידה רבה האיש אשר השפיע על דני בהחלטות מרכזיות - היו חברים טובים של עופר נמרודי.

נמרודי? מה באמת קורה אתו עתה?

נמרודי הוא המרוויח הגדול. נמרודי ידע היטב שלא ניתן להבריא את "מעריב", אבל הצליח לשכנע קודם את זכי רכיב, ולאחר מכן את דנקנר, שאם הם יקנו את "מעריב" הם יהפכו לאנשים חשובים ויצברו כוח. כך הוא חסך מעצמו את הרגע שבו העיתון ייסגר, והוא לא זה שיצטרך לעמוד מול העובדים ומול הנושים.

מדוע שהעיתון ייסגר? הרי קראנו שהדירקטוריון החליט להעביר את העיתון לאינטרנט - החזית החדשה של החדשות.

ייתכן, אבל הסיכוי לכך קלוש. אין שום עיתון מסוגו של "מעריב" שיכול לעבור לאינטרנט, מבלי להיות שבריר חיוור של מה שהיה קודם. ל"מעריב" יש הכנסות מדפוס של כרבע מיליארד שקל בשנה, בעוד שההכנסות מהאינטרנט מסתכמות בפחות מ-10 מיליון שקל. יותר מזה: אתר האינטרנט מבוסס על המערכת ועל העיתונאים של העיתון, כך שברגע שהוא יתחיל לצאת מהדפוס, ולצמצם את המערכת בהתאם - כבר לא תהיה לו יכולת להחזיק מערכת עיתונאית משמעותית. יהיה לו קשה מאוד להתחרות בשוק הקטן והאכזר של חדשות באינטרנט.

אז אולי מיזוג עם עיתון אחר? ערוץ 2 פירסם בסוף השבוע משהו על מיזוג אפשרי עם עיתון "הארץ".

אלה נראות כמו הדלפות מגמתיות. הסיפורים על מיזוג עם "הארץ" הם בעיקר משעשעים. מצבו של "הארץ" אמנם טוב בהרבה מזה של "מעריב", אבל חיבור של "הארץ" או של כל עיתון אחר עם מכונת הפסדים כמו "מעריב", יביא במהירות לקריסה של הארגון המשותף. ראשי "מעריב" ו"הארץ" אמנם נפגשו פעמים רבות בחודשים האחרונים, אבל הסינרגיות בין שני הארגונים מועטות, וההפסדים של "מעריב" כה גדולים, עד ששום עיתון אחר ושום מוציא לאור לא ירצה באמת לעשות עסקה. הקהלים הם שונים, התרבות אחרת, ואין בזה שום הגיון עסקי-כלכלי.

אז מדוע הם נפגשים? ומדוע מדליפים את זה?

אולי כדי שהדירקטורים של דיסקונט השקעות יוכלו לאשר את המשך הזרמת כספי הציבור ל"מעריב". כדי שתהיה סיבה להמשיך להחיות את "מעריב", ולא להיראות כמי שזורק עוד כסף טוב אחרי כסף רע, דנקנר צריך סיפור עם אור בקצה המנהרה. דיווחים על מגעים למיזוג עם "הארץ" או כלי תקשורת אחר, הם בדיוק סיפור כזה.

ומה עם חופש העתונות? האם הוא לא ייפגע מסגירת אחד מקומץ העיתונים הבודדים בישראל?

חופש העיתונות לא יכול להיות מבוסס על עיתונים שמפסידים סכומי עתק, וממומנים על ידי אנשים שלא מתאימים להיות מו"לים, ושמחזיקים את העיתון לצורכי השפעה בלבד. נמרודי, שהורשע פעמיים בפלילים, לא התאים ל"מעריב". דנקנר, ששולט בפירמידה של מונופולים ומוסדות פיננסים, בוודאי לא מתאים להיות בוס של עיתון. המוטיבציה היסודית שלהם היא כמעט ההפך מ"חופש עיתונות". מי שקונה עיתון כדי לקנות השפעה, מבטיח שעיתון כזה לא יעניק לעיתונאים שלו את החופש הנדרש.

ומה עם "ישראל היום", ה"עיתון של ביבי"? שם יש חופש עיתונות?

אין ספק: "ישראל היום" הוא עיתון עם אג'נדה ברורה של תמיכה בבנימין נתניהו, והוא גרם נזקים קשים למחירי המודעות בעיתונות המודפסת. אבל לפחות האג'נדה של "ישראל היום" ברורה וידועה לכל קורא, בעוד שהאג'נדות של כלי תקשורת אחרים, לעתים סמויות מן העין.

אז מי מתאים להיות מו"ל של עיתון?

שאלה קשה. כדי לייצג "חופש עיתונות", מו"ל צריך לבחור במוטיבציה, ערכים, וצוות עורכים עצמאיים לחלוטין, שרואים לפניהם רק את מה שהם תופסים כאינטרס הציבורי. הוא צריך להיות מו"ל שאינו מתערב בעבודה העיתונאית, ואינו מערב בה שיקולים זרים. הוא צריך להיות דמות שקופה, ואינו יכול להיות איש צללים שמכניס ומוציא ידיעות מהעיתון בלי שאיש מהקוראים יודע מדוע, למה, ואילו אינטרסים עומדים מאחורי ההחלטות האלה.

האם בעלי העיתונים הנוכחיים הם דמויות שקופות שמעורבותם ברורה לכל העורכים והקוראים?

קשה לענות על השאלה במסגרת זו, אבל היא עדיין שאלה מצוינת. כדאי למאות העיתונאים שעסוקים בחודשים האחרונים בהצלת העיתונות להרהר בה - זהו הנושא העיקרי שצריך להטריד את אלה שבאמת מודאגים ממצב העיתונות והדמוקרטיה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם